בעזרת ה'
יתברך, כ"ח אייר תשס"ג
ירושלים לא
נתחלקה לשבטים
לקראת חגה של
ירושלים הל"ו בחרנו להביא מדבריו של הרב משה צבי נריה זצ"ל, שנאמרו יומיים לאחר
איחודה של ירושלים ושחרור העיר העתיקה, אור ליום ו', ר"ח סיוון תשכ"ז:
בין ההגיגים
והתחושות של הימים הגדולים האלה, מסתמנת גם שאלה-תמיהה: מדוע לא נתן הקב"ה את
ירושלים בידינו אז, בתש"ח, ובמה זכינו שהיא תוחזר לנו עתה? באורח פלא, כלל
לא בדרך הטבע, היא נשמטה מידינו אז, ושוב באורח פלא, מעבר להיגיון, היא ניתנה לנו,
היא הוגשה לנו עכשיו.
התשובה לכך
רמוזה לנו בסוד-שיחשל חכמי קדם. על ירושלים נאמר בתלמוד הירושלמי: 'כעיר שחוברה לה
יחדיו – עיר שמחברת ישראל זה לזה' (ירושלמי, ב"ק פ"ז ה"ז). ובצורה אחרת נשנה הדבר
בתלמוד הבבלי: 'לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך – לא אמרתי אלא בשעה שכל ישראל
נכנסין בשער אחד' (זבחים קיד ע"ב).
אכן, לפני
תשע עשרה שנה פרץ הפלמ"ח דרך שער ציון, ואילו חיילי אצ"ל עמדו לפרוץ דרך שער שכם.
מפולגים ומפורדים היינו. אילו הצלחנו אז, היו 'שניים אוחזין' בירושלים, וכל אחד היה
אומר 'כולה שלי'. ירושלים היתה הופכת למקור של פירוד, לסיבה של מרידה ומדון. סלעי
ירושלים היו הופכים לסלעי מחלוקת. ואילו 'ים – לא נתחלקה לשבטים' (יומא יב ע"א),
היא נתנה לעם ישראל כולו. ומקרא מלא הוא: 'שאלו שלום ירושלים', ירושלים באה להרבות
שלום בעולם.
ולכן: רק
עתה, כשנכנסנו כולנו דרך שער אחד – שער האריות – 'הן עם כלביא יקום וכארי
יתנשא' – רק עתה, כשכולנו מאוחדים, כשבראשנו עומדת ממשלת ליכוד לאומי, כשצבאנו
הלוחם הוא צבא אחיד – צבא הגנה לישראל, כשמאחורינו עומדים בלב אחד כל אחינו אשר
בתפוצות הגולה, רק עתה זכינו למאורע הגדול: המחזיר שכינתו לציון החזיר לנו את
ירושלים!
ומופלאים
הדברים המובאים בפירוש הרד"ק על הכיבוש הראשון של ירושלים: 'ובדברי הימים נאמר
'וילך דוד וכל ישראל' – לפי שהייתה קבלה אצלם כי ציון ראש ממלכת ישראל, ולא
ילכוד אותה אלא מי שיהיה מלך על כל ישראל' (שמואל ב ה, ו) – כיבוש ירושלים
תחילת ראשיתו באיחוד שבטי ישראל, ואף ראשית אחריתו בברכת אחדות האומה.
ככל שנמשיך
להיות מאוחדים-מלוכדים תהיה ירושלים כולה שלנו – 'ואני אהיה לה נאום ה' חומת אש
סביב' (זכריה ב, ט).
ועם הקמת
האיחוד השלם, איחוד גוף האומה עם נשמתה 'קודש ישראל לה'' (ירמיה ב, ג) – יוחזר לנו
גם מה שטרם הוחזר: 'והיתה ירושלים קודש – וזרים לא יעברו בה עוד' (יואל ד,
יז).
שנזכה להמשיך
להתאחד ולאחד את ירושלים,
שבת שלום,
אפרת ובצלאל.
|
